|
 בס"ד
אוגוסט 2008
יומן יקר,
אני רוצה לספר לך סיפור מיוחד. את סיפור הבת מצווה שלי- בת מצווה מהלל הפקות.
הפגישה הראשונה שלי עם תוכנית "הלל הפקות" הייתה בבת מצווה של חברה. ישבתי מול הבמה, והייתי מרותקת. היה מדהים עד כמה התכנית הבליטה את בת המצווה, והפכה אותה לכוכבת אמיתית, עד כמה ילדת בת המצווה הייתה מאושרת ברגע שעלתה לבמה וברגע שירדה ממנה.
ביום שלמחרת נכנסתי לאתר של "הלל הפקות" וגיליתי שיש עוד מגוון גדול של תוכניות מקוריות ויצירתיות. קטגוריית "כוכב האירוע" קרצה לי. העין שלי תפסה את הכותרת "אשת חייל" והתחלתי לקרוא בעיון. לאחר שמיעת השיר כבר ידעתי, את זה אני רוצה לבת מצווה.
לאחר כמה שבועות נסעתי עם אמא שלי למשרד של "הלל הפקות" ושם פגשתי את אביטל (שהיא מזה חמודה). אביטל הסבירה לי על התכנית; על השיר, על הטקסט ובכלל על ההצגה כולה. לאחר מכן ראיתי קטעים מהצגות "אשת חייל" של בנות אחרות. כשראיתי עוד בנות בערך בגילי, עומדות על במה ומשחקות, שרות ורוקדות- כאילו הם ממש שחקניות מנוסות- היה לי קשה להאמין שהבנות האלה הם בנות כמוני וכמו כל ילדה אחרת, אבל לאחר כמה חודשים של עבודה מהנה עם צוות "הלל הפקות".
מאז, העבודה ה"קשה" החלה. קיבלתי דיסק חזרות, ללמוד את הטקסט ביחד עם הסרט, ללמוד את השיר ואת המנגינה, ובקיצור הכל. התאמנתי והתאמנתי, לאט וביסודיות, למדתי את הטקסט בע"פ, וזה לא היה כל כך קל. אבל בכל זאת מהנה.
לאחר כחודש נסעתי עם אמא שלי ל"הדרכה קולית". בזמן הנסיעה הרגשתי פרפרים בבטן. לא הייתי בטוחה עם אני שרה יפה מספיק, ולא מזייפת.
אביטל חיכתה לי בבית שלה ופתחה בקריאת 'היי' ,'מה נשמע' ובחיבוק, ממש כמו חברה טובה אמיתית.
הפרפרים בבטן התחזקו והתחילו להעיק עליי אבל לא אמרתי כלום, כי התביישתי.
אביטל שלחה את אמא שלי לקניון, ואני נשארתי איתה לבד.
"שנתחיל?" היא שאלה.
"או.קי" עניתי, וניסיתי להרגיש בנוח.
המנגינה של השיר התנגנה ולקח לי זמן לקלוט שאני צריכה ממש עכשיו לשיר. התחלתי בחשש, ואז קיבלתי קצת ביטחון.
עם הזמן התחלתי להרגיש הרבה יותר נוח. אביטל נתנה לי עצות, כלים וגם הרבה מצב רוח טוב.
לאחר כשעה וחצי אספנו את אמא שלי ונסענו לאולפן הקלטות.
באולפן חיכה לנו רפאל, זה שעורך את השיר שלי. נכנסתי עם אביטל לחדר נפרד, שהיה בו מיקרופון גדול. רפאל ואביטל הסבירו לי מה לעשות. הרכבתי את האוזניות והתחלתי לשיר. היה לי כיף, זו הייתה חוויה שאף פעם לא חוויתי. אחרי כחצי שעה כשסיימתי לשיר את השיר כמה פעמים, יצאתי החוצה מהחדר. רפאל היה צריך לערוך את השיר, אז אני ואמא שלי נכנסנו לחדר השני שבו ישב בועז - הוא הראה לנו כל מיני מצגות יפות שהוא ערך, עד שקראו לנו לשמוע את השיר. הרגשתי מן התרגשות כזאת כששמעתי את השיר, המילים "מי אני" התנגנו בחדר בעוצמה, והיה לי קשה להאמין שאני שרה אותם.
חזרנו הביתה והתאמנתי קצת עם השיר.
בערך חודש לפני הבת מצווה הזמינו אותי לפגישה עם הבימאית שתביים אותי.
הגענו אל טובה.
טובה נתנה לי עצות שעד היום אני משתמשת בהם כשאני מופיעה על במה.
נפגשתי איתה פעמיים ובכל פגישה היה לי כיף מאוד.
הגיע היום שלפני הבת מצווה. כל אותו צהריים התאמנתי והתאמנתי בלי להפסיק. בסוף היום הרגשתי טובה יותר עם עצמי והלכתי לישון.
כמעט ולא הצלחתי להירדם, התרגשתי כ"כ שלא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. בסופו של דבר, נרדמתי. אולי הייתה עייפה מרוב התרגשות.
הבוקר הפציע ולקח לי כמה דקות כדיי לקלוט 'היום הבת מצווה שלי, היום אני הולכת להופיע במופע שהתאמנתי עליו כל כך הרבה.
קמתי, וההכנות החלו. לספרית, לאולם, לבית, ושוב לאולם ואז לבית כבר היה לי סחרחורת אבל לא חשבתי על כלום חוץ מהמופע.
סידרתי עם אביטל את הדברים על הבמה וקצת התנסיתי במדונה, המדונה הייתה חוויה שאי אפשר לתאר, הרגשתי כמו שחקנית אמיתית באחד הפסטיבלים.
חברות שלי החלו להגיע, מחבקות ומתפעלות. לאחר כמה דקות הגיעו גם המשפחה, החברים ולאחר כשעה כל האורחים כבר טיילו באולם- מבחינתי הבת מצווה אפילו לא התחילה.
דבריי פתיחה, דבריי תורה וריקודים. הרשתי לעצמי לשכוח קצת את המופע, ליהנות, ולרקוד כמעט עם כל אורחת שהזמנתי. לאחר כעשרים דקות המוזיקה החלה להיחלש וקולו של רפי הדי.ג'י נשמע:
'אני מזמין את כולם לשבת לצפות במופע העיקרי של הערב, מופע של אשת חיל!'
כאשר של האורחים התארגנו ניגשתי אל רפי ואביטל שהתקינו לי את המדונה והלכתי לצד השני של הבמה, שם הייתי אמורה להתחיל במשפט הפתיחה.
בינתיים כל האורחים התמקמו במקומותיהם והחברות שלי ישבו מול הבמה. הרגע הגדול הגיע.
'יו, כמה זמן חיכיתי לרגע הזה, אני לא מאמינה זה עוד מעט קורה! זהו, עכשיו זה הזמן...' המילים היום כל כך נכונות ומכוונות ישר אלי. עליתי לבמה. המילים פרצו לי כמו שיר מן הפה, כששרתי הרגשתי בעולם אחר- וכל שאר ההצגה הייתה כמו בתוך חלום. כשסיימתי וקדתי את הקידה הסופית, אמא שלי עלתה לבמה ודיברה, דיברה על המופע, על ההתבגרות שלי ועל הדרך החדשה שאני סוללת לעצמי. עמדתי לבכות, כל כך התרגשתי. אמא שלי הזמינה את כולם להדליק נר להאיר לי את דרכי החדשה. ירדתי מהבמה כשכולם מאירים לי את הדרך. רק כשהייתי מחובקת על ידי משפחתי, הרשתי לעצמי לפרוץ בבכי, בכי של שמחה. בכי של התרגשות והקלה. כשנרגעתי קצת, כל האורחים קמו אל השולחן שלי להגיד לי עד כמה הייתי מדהימה, ועד כמה שאני שחקנית מעולה, ושאני שרה יפה. עם כל מחמאה פלטתי עוד יבבה של שמחה- פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות.
הבת מצווה נמשכה כמעט עד חצות ואני נהניתי כמו שלא נהניתי מעולם. נשארתי באולם עד שאחרון המוזמנים עזב. חשתי צביטה של צער בלב, צער על זה שזה נגמר.
בנסיעה חזרה הביתה חשבתי על ה- 'נגמר'. נגמר. לא יהיה יותר. 'אשת חיל' הייתה חוויה של פעם בחיים, וזהו....
מהר מאוד התברר לי שזה לא זהו בכלל.
כל-כך הרבה כלים לחיים לקחתי מהתוכנית, אני פשוט ילדה אחרת. לא ביישנית, שתמיד מוותרת לאחרים ותמיד נחבאת בין הכלים. אני נערה עם יותר בטחון, שעומדת על שלה ומתחברת בקלות. הצניעות נשארת נר לרגלי, והדרך החדשה והמיוחדת שלי מתחילה להיסלל.....
לאחר כחודש וחצי הגיע החופש הגדול, ואיתו סדנת הללי למשחק ויצירה. שבוע של כיף והנאה ללא גבולות.
ומי יודע, אולי משם דרך חדשה.
'הדרך שלי, הדרך שהיא רק שלי.'
(מצוטט מהטקסט של אשת חיל) | 
