אצלנו בבית

אתם יושבים ביחד הורים וילדים להחליט מה רוצים לעשות באירוע. שואלים את הילדים: מה אתה רוצה? מה את רוצה?
ויש מגוון אפשרויות והעיניים שלהם מנצנצות כשהם רואים את התשובה. 
ההורה קולט משהו אחר שאהב ואז זה מגיע. ה"אצלנו".
"אצלנו במשפחה אין… או לא עושים… או לא יהיה… " נכון חמוד? כי זה פשוט לא שייך, כי ככה זה אצלנו.
ואז משתנה להם הצבע בעיניים, והם נראים קצת יותר אפורים.
לא. הם לא ירצו מה שאמא רצתה, אבל הם גם לא יאמרו מה שהם רצו… כי ככה זה אצלנו.
והשק של הדמעות, והאכזבה שאף אחד לא שומע אותה כי היא לא נאמרת..
והאמת עמדה פה לרגע זוהרת בעיניים שלהם. מלאה תקווה 
רק תאזינו לה. רק תראו שהיא נוכחת
ותשאירו כבר את 'אצלנו' בבית…